איגמברדייב ואח' נ' סייברלינק בע"מ ואח'

פסק דין

התובעים רכשו כרטיסי טיסה מישראל דרך לטביה לאסטוניה.

התובעים אכן טסו במועד המתוכנן יחד עם בנם, אך משהגיעו לנמל התעופה בריגה, לטביה, המשיכו התובעת 2 ובנה בטיסת המעבר ליעד המקורי אסטוניה ואילו התובע נאלץ, לטענתו, לטוס לאסטוניה דרך מוסקווה.

לטענת התובע, הדבר נבע מכך שהנתבעים לא יידעו את התובעים בדבר התוקף הצריך לדרכונם.

לטענתו, בגין העיכוב והטיסה הנוספת נאלץ לשלם סך של כ-500 יורו במזומן.

התביעה הוגשה הן כנגד הנתבעת 1 אשר מכרה לתובעים את הכרטיסים והן כנגד הנתבע 2 אשר הינו בעלי המניות של הנתבעת 1.

לא צוין בכתב התביעה מה עילת התביעה כנגד הנתבע 2.

בכתב ההגנה נטען כי יש למחוק את התביעה כלפי הנתבע 2.

על אף האמור בכתב ההגנה בחרו התובעים להותיר את התביעה כנגד הנתבע 2.

היות ומי שמכר את הכרטיסים לתובעים הינה הנתבעת 1 ולא נטענה כל עילת תביעה כנגד הנתבע 2 ולא הוכח כי יש לחייבו בגין סכום התביעה או סכום אחר, אני דוחה את התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 2.

אשר לנתבעת 1 – טענה הנתבעת בהרחבה ובפירוט את טיעוניה בכתב ההגנה.

מן העולה מכתב ההגנה ומעדותו של הנתבע 2, הרי שראשית נמסר לתובעים כי עליהם להחזיק בדרכונים ברי תוקף לתקופה של לפחות 6 חודשים.

שנית, נטען כי לצורך הכניסה לאסטוניה אין צורך בדרכון בתוקף אלא לתקופת השהיה בלבד.

הנתונים שהציגה הנתבעת הינם ממערכת אשר משרתת את סוכני הנסיעות ברחבי העולם.

מכאן שלכאורה לא היתה מניעה לביצוע הטיסה עם המעבר וטיסת ההמשך מלטביה לאסטוניה.

ויודגש לשיטת הנתבעת, שאני מקבל, אין צורך במעבר במעבר גבולות לשם עליה לטיסת ההמשך.

הדבר מתבצע בתוך טרמינל של שדה התעופה מבלי שהנוסעים צריכים לעבור בנקודת ביקורת הגבולות.

לפיכך יתכנו שתי אפשרויות. האחת, שמשטרת הגבולות בלטביה נטפלה לתובע ללא כל סיבה ועיכבה אותו ולכן נבצר ממנו לעלות על טיסת המעבר.

האפשרות השניה הינה כפי שמתואר בכתב ההגנה לפיה התובע ביקש לחצות את נקודת מעבר הגבולות או אז ובהתאם למקובל בלטביה הרי שעל התובע היה להחזיק בדרכון שתוקפו 3 חודשים ומעלה, ואילו תוקפו של הדרכון שהחזיק התובע היה לפרק זמן של כחודשיים.

לפיכך לא הותר לתובע להיכנס לגבולות המדינה (לטביה).